שיחות הר"ן גדול מלא וגדיש

אסופה של שיחות קודש ואמרות טהורות הנאמרות מפי צדיק מוהר"ן זיע"א,ללמד את בני ישראל קשת בהדרכות נפלאות וישרות וללמדנו דרך חיים מה היא ולהעלות את נפש המבקש במסילה העולה בית קל בחסידות ופרישות. וגם יש בו הרבה שיחות מגדולת רביז"ל משלימות לספר חיי מוהר"ן ושבחי הר"ן כלול בתוכו שח' שיחות ואמרות טהורות נלקטו וירדו לדפוס ע"י מוהרנ"ת תלמידו הנאמן של מוהר"ן זיע"א אשר העלם על הכתב כפי ששמעם ממורו ורבו.

רבינו הק' רבי נחמן בן פיגא מברסלב. סיפור חייו ותולדותיו נרחבים מאוד, ובאו כבר בכתבים באופן נרחב בספר חיי מוהר"ן שבחי מוהר"ן ועוד, כך שכאן נגיש בפניכם טעימות קצרות ותמציתיות. קצרים היו חייו של רבנו, רבי נחמן מברסלב, זכותו יגן עלינו. מעטים היו ימיו הגשמיים עלי אדמות. אך בנגוד לחייו הקצרים פעל גדולות ונצורות. מסכת חייו היתה דלה בכמות, אך עשירה ונשבה באיכותה. רבנו מילא בשלמות את תפקידו עלי אדמות בשמונה ושלשים שנות חייו. באחת משנות חייו האחרונות התבטא רבנו: "ברצון הייתי כבר מפשיט כתנתי (הגוף) מעלי" הצדיק הקדוש והטהור הרגיש כי מלא כבר את תפקידו בעולם, ועל-כן יכול הוא להשיב נשמתו ליוצרה!… ענינו של רבנו היה לתקן ולקרב נפשות ישראל לצור מחצבתם. בכל תקופות חייו ובכל מקום בואו, התעסק בדבר זה – תקון נפשותיהם של ישראל. רבים צבאו על דלתו מעצמם, למצוא תיקון לנפשם, אל אחרים נאלץ ללכת, להגביהם מן הבוץ לתוכו שקעו. מעמקי תהום דלה ומשה את נפשות החוטאים, "גרד" את הזוהמא שנדבקה בהם, והעלם על הדרך הישרה בכל מיני אפנים ודרכים. מוהר"ן נולד בראש חודש ניסן תקל"ב, בעיירה מז'יבוז' שבאוקראינה, בבית זקנו, הבעל שם טוב. אמו, מרת פיגא, היתה בתה של אדל בת הבעש"ט ואביו רבי שמחה בנו של רבי נחמן מהורודנקא (הטמון בטבריה) מגדולי תלמידי הבעש"ט. כבר משנות ילדותו הירבה מאוד בהתבודדות. פעמים רבות היה מתבודד בהרים הסמוכים, על סירה בנהר בוג, או בעלית הגג שבבית אביו. לימים סיפר שזכה למדרגתו רק על ידי ריבוי תפילותיו והתבודדויותיו. נוהג היה תמיד לסדר בקשותיו בשפתו לפני הבורא, אחרי כל תפילה; אחרי כל ברכה, היה מוסיף מילים משלו. מתמיד גדול היה מילדותו, ואת דמי הכיס שהיה מקבל מהוריו היה נותן למלמד על מנת שילמד אותו עוד דפי גמרא. התמדה מרובה זו הביאה אותו כבר בגיל שש לכתוב את ספר המידות, שכל מקורותיו מהתנ"ך, ש"ס, מדרשים וזוהר. דמעות רבות הזיל בכדי להבין את תלמודו. סיגופים רבים עשה רבינו, ואף התבטא פעם: "היו לי כל מיני סיגופים שבעולם". הרבה להתענות שבועות שלמים, ממוצאי השבת עד השבת הבאה, ובשנה אחת התענה שמונה עשרה פעמים משבת לשבת ברציפות. בשנת תקמ"ה, רבינו נכנס לשנתו השלש עשרה. וביום הכנסו למצוות קרא לו דודו, רבי אפרים מסדילקוב (מחבר הספר "דגל מחנה אפרים"), ואמר לו דברי מוסר שהיו יקרים בעיני רבינו. רבי נחמן מברסלב נשא לאישה את מרת סאסיא, ביתו של הרב אפרים מזסלב לאשה. נסיעתו לארץ ישראל בח"י אייר (ל"ג בעומר) תקנ"ח (1798) יצא רבי נחמן לנסיעתו לארץ ישראל, והגיע אליה בערב ראש השנה תקנ"ט לעיר חיפה, שם התפלל בראש השנה. לאחר מכן ביקר בטבריה, צפת ובגליל, ומעכו הפליג בחזרה לביתו. בנסיעתו זו שהה במשך יותר משנה, עד לחזרתו מארץ ישראל אחרי חג השבועות תקנ"ט. המעבר לברסלב באלול תקס"ב עבר רבינו לדור בעיר ברסלב (על שמה נקראת החסידות עד היום). בשם עיר זו מצא רבי נחמן מברסלב רמז על פי הפסוק: "והסירותי את לב האבן מקרבכם ונתתי לכם לב בשר" – שעל פסוק זה נאמר במדרש: "אל תקרי לב בשר, אלא לב בסר". לב בסר- אותיות ברסלב. מיום שקבע דירתו בברסלב, היה דרך המקורבים אליו להיות אצלו בשלושה זמנים באופן קבוע: ראש השנה, שבת שבתוך חג חנוכה וחג השבועות. התקרבות תלמידו רבי נתן סמוך לכניסתו לברסלב התקרבו לרבי נחמן תלמידו המובהק, רבי נתן שטרנהארץ, (המכונה אצל חסידי ברסלב בשם 'מוהרנ"ת', מורנו הרב רבי נתן), וחברו רבי נפתלי. שניהם היו לתלמידיו הגדולים המובהקים, ועליהם אמר שהם היחידים מתלמידיו שניתן לומר עליהם שיודעים ומבינים קצת את ענינו ודרכיו. הדפסת ספרו 'ליקוטי מוהר"ן' בשנת תקס"ח הורה רבי נחמן להדפיס את התורות שאמר עד אז בספר 'ליקוטי מוהר"ן', ושלח לקבל הסכמות עליו מכמה מגדולי הדור וביניהם החוזה מלובלין והמגיד מקאזניץ. הוא הפליג בשבח של ספרו מאד ואמר שיציאתו בעולם היא אתחלתא דגאולה (חיי מוהר"ן שמ"ו). פטירתו ביום שלישי, י"ח תשרי תקע"א, היום הרביעי של חג הסוכות, נפטר רבי נחמן בהיותו בן 38 ונטמן בבית החיים הישן באומן. רבי נתן כתב (בספרו 'ימי מוהרנ"ת') תיאור ארוך ומרגש על הסתלקות רבי נחמן ז"ל, ומסיים שם: "כי שם המקום המוכן לו מששת ימי בראשית, לעסוק שם בתיקון העולם לדורות, לכל מי שיבוא אליו לשם, ויאמר העשרה קפיטל [מזמורי] תהלים הידועים אצלנו, כאשר הבטיח בחיים חיותו, אשרי הזוכה לזה" (ימי מוהרנ"ת ס"ו). תמו ונשלמו חייו – בעולם הזה, הגשמי – של הנחל הנובע, רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב. גופו נטמן בעפר, במקום אותו איווה למושב לו, ונשמתו הסתלקה לגנזי מרומים. אולם רק גופו הוא שנסתלק מאיתנו. יצירת חייו – התנועה הברסלבית, דרך חיים שלמה, עודנה איתנו. וכהבטחתו: יוקדת אישו ובוערת, מלהיבה ומבעירה נפשות, מחיה בני אדם – ומכניסתם תחת כנפי השכינה. כי רבינו לא מת. חי הוא בינינו, והוד רוחו ותפארת דרכו הינם כעמוד האש שהלך לפני מחנה ישראל במדבר, להאיר להם, להפוך להם ההרים והבקעות למישור, ולהוליכם בדרך הסלולה אל בית ה'. זכותו תגן עלינו.